מהי מחלת בלונט וכיצד מטפלים בה

תוֹכֶן
מחלת בלונט, המכונה גם מוט שוקה, מאופיינת בשינויים בהתפתחות עצם השוק, השוקה, המובילים לעיוות הדרגתי של הרגליים.
ניתן לסווג מחלה זו על פי הגיל בו היא נצפתה והגורמים הקשורים להופעתה ב:
- יְלָדִיםכאשר הם נצפים בשתי רגליהם של ילדים בגילאי שנה עד 3, קשורים יותר להליכה מוקדמת;
- מאוחרכאשר הם נצפים באחת מרגליהם של ילדים בגילאי 4 עד 10 או של מתבגרים, קשורים יותר למשקל עודף;
הטיפול במחלת בלונט נעשה בהתאם לגילו של האדם ולמידת העיוות של הרגל, ומומלץ, במקרים הקשים ביותר, לניתוח בהרדמה כללית ולאחריו מפגשי פיזיותרפיה.

תסמינים עיקריים
מחלת בלונט מאופיינת בעיוות של ברך אחת או שתיהן, ומשאירה אותן מקושתות. התסמינים העיקריים הקשורים למחלה זו הם:
- קושי בהליכה;
- הבדל בגודל הרגליים;
- כאב, במיוחד בקרב מתבגרים.
בניגוד לברך הוורוס, מחלת בלונט היא פרוגרסיבית, כלומר, עקמומיות הרגליים עשויה לגדול עם הזמן ואין שום מבנה מחדש עם צמיחה, דבר שיכול לקרות בברך הוורוס. להבין מהי הברך הוורוסית ואיך מתבצע הטיפול.
האבחנה של מחלת בלונט נעשית על ידי האורטופד באמצעות בדיקות קליניות ופיזיות. בנוסף, בדרך כלל מבקשים צילומי רנטגן של הרגליים והברך על מנת לבדוק את ההתאמה בין עצם השוק לעצם הירך.
כיצד מתבצע הטיפול
הטיפול במחלת בלונט נעשה על פי גיל האדם והתפתחות המחלה, בהמלצת האורטופד. אצל ילדים הטיפול יכול להיעשות באמצעות פיזיותרפיה ושימוש באורטוזים, שהם ציוד המשמש לסיוע בתנועת הברך ולמניעת עיוות נוסף.
עם זאת, במקרה של מתבגרים או כאשר המחלה כבר מתקדמת מאוד, מצוין ניתוח שנעשה בהרדמה כללית ומורכב מחיתוך קצה השוקה, יישורו והשארתו במקום הנכון באמצעות לוחות ו ברגים. לאחר הניתוח מומלץ פיזיותרפיה לשיקום ברכיים.
אם לא מטפלים במחלה באופן מיידי או בצורה נכונה, מחלת בלונט יכולה להוביל לקשיי הליכה ולדלקת מפרקים ניוונית של הברך, שהיא מחלה המאופיינת בקשיחות של מפרק הברך שעלולה להוביל לקושי בביצוע תנועות ולתחושת חולשה. בברך.
סיבות אפשריות
התרחשות מחלת בלונט קשורה בדרך כלל לגורמים גנטיים ובעיקר למשקל עודף של הילדים ולעובדה שהם התחילו ללכת לפני השנה הראשונה לחייהם. לא ידוע בוודאות אילו גורמים גנטיים קשורים להופעת המחלה, אולם הוכח כי השמנת יתר בילדים קשורה למחלה עקב לחץ מוגבר על אזור העצם האחראי לצמיחה.
מחלת בלונט יכולה לקרות גם אצל ילדים וגם בקרב מתבגרים, והיא שכיחה יותר בקרב ילדים ממוצא אפריקאי.