תסמיני דימום וסת וסיבות עיקריות
תוֹכֶן
דימום מחזור הוא מצב המאופיין בדימום כבד וכבד במהלך הווסת ויכול להימשך יותר מ- 7 ימים, ויכול להיות מלווה גם בתסמינים אחרים, כמו כאבים באזור האינטימי, נפיחות בבטן ועייפות, למשל.
דימום חודשי מוגזם, הנקרא מדעית מדעית, עלול להיות מסוכן מכיוון שהוא גורם לירידה ניכרת בברזל ולהופעת אנמיה, ומפחית את כמות החמצן בגוף. בנוסף, במקרים מסוימים דימום וסת יכול להיות סימן למחלה קשה יותר, כמו סרטן למשל, ולכן חשוב להתייעץ עם רופא הנשים לצורך הערכה ובדיקות לאישור האבחנה.
תסמינים של דימום וסת
הסימפטום העיקרי לדימום וסת הוא אובדן דם מוגזם שנמשך יותר מ- 7 ימים. עם זאת, תסמינים אחרים עשויים להופיע בנוסף לדימום, כגון:
- כאב באזור האינטימי;
- נוכחות של קרישי דם במהלך הווסת;
- נפיחות בבטן;
- עייפות קלה;
- יכול להיות שיש חום.
יתר על כן, מכיוון שאובדן הדם גדול מאוד, יש, כתוצאה מכך, ירידה בכמות ההמוגלובין והברזל, מה שעלול להוביל להופעת סימנים ותסמינים של אנמיה, כגון סחרחורת, חיוורון, כאב ראש, נפילת שיער ו חוסר תיאבון, למשל. למד להכיר את הסימפטומים של אנמיה.
לפיכך, אם לאישה יש דימום מוגזם במשך יותר מ- 7 ימים, חשוב להתייעץ עם רופא הנשים על מנת שתתבצע הערכה ויבוצעו בדיקות לזיהוי הגורם לדימום וסת וכך להתחיל בטיפול המתאים. ראה אילו בחינות מסומנות על ידי רופא הנשים.
סיבות עיקריות
ישנם מספר גורמים לדימום וסת ולמרות שזה יכול לקרות לכל אישה, זה שכיח יותר בקרב נשים שמנות הנכנסות לגיל המעבר או שיש להן היסטוריה משפחתית של דימום וסת.
הגורמים העיקריים לדימום וסת הם:
- שינויים ברחם, כגון מיומה, פוליפים, אדנומיוזיס וסרטן;
- שינויים בקרישת הדם;
- בעיות הורמונליות, כגון תת פעילות של בלוטת התריס או תת פעילות של בלוטת התריס או חוסר ביוץ;
- זיהום ברחם, בדרכי השתן או בשלפוחית השתן;
- שימוש באמצעי מניעה דרך הפה;
- הריון או הפלה.
כאשר לא ניתן לזהות את הגורם לדימום מוגזם, ניתן להחשיב כי האישה סובלת מדימום רחמי לא תקין, בו אין סיבה ספציפית אך מוביל לצמיחה בלתי מבוקרת של רירית הרחם, הגורמת לדימומים ולהגדלתם. הסיכויים לחלות בסרטן רירית הרחם.
טיפול בדימום וסת
הטיפול בדימום וסת תלוי בסיבה לדימום המוגזם. לפיכך, במקרים הקשורים לייצור הורמונים, בדרך כלל התרופות להפסקת דימום וסת הן אמצעי מניעה דרך הפה.
עם זאת, כאשר מתרחש דימום עקב זיהום, הרופא יכול לציין שימוש באנטיביוטיקה. במקרים חמורים יותר, כגון שרירנים ברחם או סרטן, ניתן לציין ניתוח כריתת רחם כדי להסיר את חלק הרחם או את כולו. להבין כיצד נעשה הטיפול בדימומים במחזור החודשי.