איך ג'נין דלייני הפכה לתחושת כושר אינסטגרם בגיל 49
תוֹכֶן
מעולם לא הייתי אדם טיפוסי או צפוי. למעשה, אם היית שואל את בנותיי המתבגרות את העצה מספר אחת שלי, זה יהיה כך לֹא להשתלב.
אבל כשגדלתי הייתי ביישן מאוד. היה לי קשה לבטא את עצמי פיזית ורגשית, אבל הצלחתי לעשות זאת באמצעות ריקוד. בלט, במיוחד, הפך לחלק חשוב מחיי כנערה צעירה - ובמקרה הייתי די טובה בזה.
אבל כשהגיע הזמן ללכת לקולג', הייתי צריך לעשות בחירה. כשהייתי בן 18, לנשים לא באמת הייתה האפשרות לרקוד בצורה מקצועית ו לקבל השכלה, אז ויתרתי על הבלט כדי להמשיך בקריירה בפסיכולוגיה.
להתאהב בכושר
לוותר על הבלט לא היה לי קל. בנוסף להיותי פורקן רגשי, זה היה איך שנשארתי פעיל פיזית. ידעתי שאני חייב למצוא משהו אחר שימלא את החלל. אז בתחילת שנות ה -80 התחלתי ללמד אירובי-מה שהופך בסופו של דבר להופעות הצד הראשונות שלי רבות בחדר הכושר. (כך תתחייב * באמת * לשגרת הכושר שלך)
במהלך השנים שלי בקולג' ובבית הספר לתואר שני, למדתי הרבה על כושר. בהתחשב ברקע שלי כבלרינה, ידעתי שלהיות בכושר זה לא רק להיראות בצורה מסוימת; זה על להיות זריז, להעלות את קצב הלב, לבנות כוח ולעבוד על היכולות הספורטיביות שלך.
הערכתי את הערכים האלה קרוב אלי במשך שנים כשהפכתי לפסיכולוגית, לאשה ולאמא לשתי בנות יפות. אבל כשהגעתי לגיל 40 גיליתי שאני לא מסודרת בקריירה שלי וראיתי את הילדות הקטנות שלי הופכות לנשים צעירות. למרות שנראה היה שחברי סביבי מחבקים את בגרותם ונרגעים בעידן זה של חייהם, לא יכולתי שלא לרצות לאתגר את עצמי בצורה שלא עשיתי קודם.
כניסה לתחרויות דמויות
במשך שנים נמשכתי לתחרויות המבוססות על מבנה גוף. בעלי תמיד אהב להרים משקולות - ואני הוקסמתי מהמשמעת שמגיעה עם בניית שרירים עם כוונה שיטתית כזו. אז כשמלאו לי 42, החלטתי להיכנס לתחרות הדמויות הראשונה שלי. בעוד שדומה לפיתוח גוף, תחרויות דמויות מתמקדות יותר באחוזי השומן לשריר ובהגדרה לעומת הגודל הכולל. זה משהו שחשבתי עליו זמן מה אבל מעולם לא הספקתי. ובמקום לומר שהתגעגעתי לסירה, חשבתי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
התחריתי במשך שלוש שנים, ובמהלך התחרות האחרונה שלי ב-2013, מיקמתי בפעם הראשונה. זכיתי במקום הראשון בתחרות דמות הנשים של NPC בקטגוריית המאסטרס (שמתאימה במיוחד לנשים מעל גיל 40). ואני גם במקום השני עבור את כל קטגוריות גיל, מה שהיה באמת סימן לכך שהעבודה הקשה שלי השתלמה. (בהשראת? הנה איך להפוך למפתחת גוף נשית)
למדתי הרבה בשלוש השנים האלה של תחרות-במיוחד על הקשר בין מזון לבניית שרירים. כשגדלתי, תמיד חשבתי על פחמימות כרעות, אבל התחרות לימדה אותי שהן לא חייבות להיות האויב. כדי להעלות יותר שרירים, הייתי צריך להכניס פחמימות טובות לתזונה שלי והתחלתי לאכול הרבה בטטה, דגנים מלאים ואגוזים. (ראה: המדריך לאישה בריאה לאכילת פחמימות, שאינו כרוך בחיתוך שלהן)
במהלך שלוש שנים הרמתי מעל 10 קילוגרמים של שרירים. ובעוד שזה היה נהדר להתחרות, זה עדיין היה מטריד לראות את הסולם עולה (במיוחד כשהתבגר כבלרינה). היו רגעים שבהם לא יכולתי שלא לתהות מה יקרה אם לא אצליח לרדת במשקל בעתיד. (קשור: משפיע הכושר הזה הופך להיות כנה לגבי האופן שבו באמת ניתן להרוויח מהראש עם הראש)
המנטליות הזו גרמה לי להבין כמה קל לנהל מערכת יחסים גרועה עם הסקאלה - וזה גם חלק מהסיבה שהחלטתי לעזוב את פיתוח הגוף מאחור. היום אין לנו משקל בבית ולבנות שלי אסור לשקול. אני אומר להם שאין טעם להיות אובססיבי למספרים. (האם ידעת שיותר נשים מנסות לעלות במשקל באמצעות דיאטה ופעילות גופנית?)
הופך לתופעת מדיה חברתית
כשהחיים חזרו לשגרה אחרי תחרות הדמויות האחרונה שלי, הבנתי שאני לא לחוצה מהאובדן מהמשקל שהעליתי. במקום זאת, פשוט התרגשתי לחזור לחדר הכושר ולהמשיך לעשות את האימונים שהכי אהבתי.
חזרתי ללמד אירובי, וכמה סטודנטים וחברי כושר עודדו אותי להיכנס לרשתות החברתיות. (בשלב זה אפילו לא היה לי דף פייסבוק.) מיד התעניינתי בו כהזדמנות לעורר השראה לאחרים-אם אוכל להוכיח לנשים אחרות שהן לא צריכות לתת לגילן לעכב אותן שהם יכולים לעשות כל דבר שהם חושבים עליו, אז אולי הדבר הזה במדיה החברתית לא היה רע.
אז, באמצעות חצובה דינקי, צילמתי סרטון של עצמי עושה כמה טריקים בחבל ופרסמתי אותו באינסטגרם לפני שהלכתי לישון, בלי לדעת למה לצפות. התעוררתי להודעות מזרים מוחלטים שאמרו לי שאני טוב. עד כאן, כל כך טוב אז המשכתי לפרסם.
לפני שידעתי, נשים מרחבי העולם החלו לפנות אליי ואמרו ששתיהן קיבלו השראה מהאימונים שאני יכול לעשות בגילי והניעו לאתגר את עצמן יותר.
תוך שנתיים בלבד, השגתי 2 מיליון עוקבים באינסטגרם וזכיתי ל-#jumpropequeen. הכל קרה מהר מאוד, אבל אני מרגיש בר מזל ליצור לעצמי הרפתקה חדשה ומרגשת בשלב זה בחיי-אחד שממשיך לצמוח על בסיס יומי.
זה לא סוד שאינסטגרם לא תמיד מעצימה. ניסיתי לייצג נשים רגילות ומקווה לעודד אותן להרגיש טוב בעורן. (קשור: 5 מאיירים חיוביים לגוף שעליך לעקוב אחר מנת אהבה עצמית אמנותית)
ובסופו של יום, אני מקווה שהסיפור שלי יעזור לנשים להבין שאת לא חייבת להיות מקצוענית בחדר כושר או להיות בשנות ה-20 לחייך כדי להיראות ולהרגיש נהדר. אתה רק צריך להיות בעל מוטיבציה, יחס חיובי ורצון לטפל בנפש ובגוף. אתה יכול להגשים כל מה שאתה רוצה-בין אם זו הגדרת מטרה חדשה לכושר גופני או הגשמת חלום לכל החיים-בכל שלב בחייך.
גיל הוא רק מספר, ואתה באמת מבוגר רק כפי שאתה נותן לעצמך להרגיש.