שינויים עדינים
תוֹכֶן
שקלתי 150 קילו וגובהי 5 רגל 5 סנטימטרים כשהתחלתי בתיכון. אנשים היו אומרים, "אתה כל כך יפה. חבל שאתה שמן." המילים האכזריות האלה כאבו מאוד, ופניתי לאוכל כדי להרגיש טוב יותר, אז עליתי עוד יותר במשקל. ניסיתי דיאטות כדי להוריד את הקילוגרמים, אבל אף אחת מהן לא עבדה, והאמנתי שאהיה כבד עד סוף חיי. כשסיימתי את התיכון, שקלתי 210 קילו.
בוקר אחד, הסתכלתי במראה וראיתי כמה אני סובל מעודף משקל; הייתי בן 19, אבל הרגשתי הרבה יותר מבוגר מכיוון שלא יכולתי לעשות דברים כמו לרוץ או לרקוד. היו לי כל החיים לפניי ולא רציתי לחיות אותם בהרגשה לא מאושרת עם עצמי. נשבעתי שאקח שליטה על המשקל שלי.
לא סיפרתי לאף אחד על מטרות ההרזיה שלי כי אם לא הצלחתי, לא רציתי לשמוע הערות שליליות על חוסר ההצלחה שלי. עשיתי שינויים קטנים אך משמעותיים בהרגלי התזונה שלי. התחלתי לאכול ארוחה בריאה אחת ביום כדי שלא אהיה מוצף בהרבה שינויים בבת אחת. בשאר היום חתכתי את גודל המנות שלי. במהלך שלושת החודשים הבאים, הוספתי עוד ארוחה או חטיף בריא, ועד מהרה התרגלתי לאכול בריא כל הזמן. עדיין פינקתי את עצמי במאכלים האהובים עלי, כמו עוגה, אבל נהניתי רק מפרוסה ממנה במקום כל העניין.
חידשתי גם את החברות שלי בחדר כושר, שקניתי באחד מניסיונות ההרזיה הכושלים שלי אך מעולם לא השתמשתי בהם. בהתחלה הלכתי חצי שעה על ההליכון, וזה היה קשה כי עדיין עישנתי. אבל אחרי שהפסקתי מהסיגריות דחפתי את עצמי חזק יותר, ועד מהרה הלכתי בעוצמה גבוהה יותר.
לאחר חמישה חודשים, הייתי קלה יותר ב -30 קילו. לא הבנתי את זה עד ששמתי לב שכל הבגדים שלי משוחררים עלי, אפילו הנעליים. המשפחה והחברים שלי ציינו שיש לי יותר אנרגיה ואני הופך לאדם אחר. הם התרגשו ועודדו אותי להמשיך בהרגלים החדשים שלי.
באמצע הדרך שלי, הגעתי לרמה ולא ירדתי במשקל במשך שבועות. לא בטוח מה לעשות, דיברתי עם מאמן בחדר הכושר, שהציע לשנות את האימון שלי כדי לאתגר את הגוף שלי יותר. ניסיתי אימון משקולות, כמו גם שיעורי אירובי, יוגה וריקוד, ולא רק שאהבתי את השינוי בשגרת הכושר שלי, אלא שהירידה במשקל שלי התחילה מחדש. לקח עוד שישה חודשים לרדת עוד 30 קילו, אבל עכשיו אני לובש בגדים מידה 10.
השגת היעדים שלי שינתה את חיי, ולא רק מבחוץ. מסע ההרזיה שלי נתן לי את הביטחון העצמי להמשיך בקריירה אופנתית. אני יודע שעם עבודה קשה ונחישות זה יקרה.