מהי תסמונת שטוקהולם וכיצד מטפלים בה
תוֹכֶן
תסמונת שטוקהולם היא הפרעה פסיכולוגית שכיחה אצל אנשים שנמצאים במצב של מתח, למשל במקרה של חטיפות, מעצר בית או מצבים של התעללות, למשל. במצבים אלה, הקורבנות נוטים ליצור קשרים אישיים יותר עם תוקפים.
תסמונת שטוקהולם מתאימה לתגובה של הלא מודע לנוכח סיטואציה מסוכנת, מה שמוביל את הקורבן ליצור קשר רגשי עם החוטף, למשל, מה שגורם לו להרגיש בטוח ורגוע.
תסמונת זו תוארה לראשונה בשנת 1973 לאחר חטיפת בנק בשטוקהולם, שבדיה, בו הקורבנות יצרו קשרי ידידות עם החוטפים, ולכן הם בסופו של דבר ביקרו אותם בכלא, בנוסף לטענה שאין שום סוג פיזי או אלימות פסיכולוגית שעשויה להצביע על חייהם בסכנה.
סימני תסמונת שטוקהולם
בדרך כלל, לתסמונת שטוקהולם אין סימנים ותסמינים, וייתכן שאנשים רבים סובלים מתסמונת זו מבלי שידעו זאת כלל. הסימנים לתסמונת שטוקהולם מופיעים כאשר האדם נתקל במצב של מתח ומתח בו חייו נמצאים בסיכון, העלול להיגרם על ידי תחושת חוסר ביטחון, בידוד או עקב איומים, למשל.
לפיכך, כדרך להתגונן, התת מודע מעודד התנהגות חמלה כלפי התוקפן, כך שהיחסים בין קורבן לחוטף הם לרוב של הזדהות רגשית וידידות. בתחילה, קשר רגשי זה נועד לשמור על החיים, אולם לאורך זמן, בגלל הקשרים הרגשיים שנוצרו, פעולות החסד הקטנות מצד העבריינים, למשל, נוטות להיות מוגברות על ידי אנשים הסובלים מהתסמונת, שהיא גורם להם להרגיש בטוחים ושלווים יותר מול המצב ושכל סוג של איום נשכח או מתעלם.
איך הטיפול
מכיוון שלא ניתן לזהות בקלות את תסמונת שטוקהולם, רק כאשר האדם נמצא בסיכון, אין טיפול מסומן בתסמונת מסוג זה. בנוסף, המאפיינים של תסמונת שטוקהולם נובעים מתגובת התת מודע, ולא ניתן לאמת את הסיבה לכך שהם אכן קורים.
מרבית המחקרים מדווחים על מקרים של אנשים שפיתחו תסמונת שטוקהולם, אולם ישנם מעט מחקרים המבקשים להבהיר את האבחנה של תסמונת זו ובכך, להגדיר טיפול. למרות זאת, פסיכותרפיה יכולה לעזור לאדם להתגבר על טראומה, למשל, ואף לסייע בזיהוי התסמונת.
בשל היעדר מידע ברור אודות תסמונת שטוקהולם, תסמונת זו אינה מוכרת במדריך האבחון והסטטיסטי להפרעות נפשיות ולכן אינה מסווגת כמחלה פסיכיאטרית.